הקדמה

בעשורים האחרונים קיימת מגמה מתרחבת של הטמעת פרקטיקות
וחשיבה, המבוססות על פילוסופיה מזרחית ועל תרגול קשיבות,
בעשייה הטיפולית לסוגיה. גישות אלו חודרות ללב לבה של העשייה
הטיפולית הממוסדת, עם תיקוף במחקרים, המצביע על כך שלימוד
ותרגול של טכניקות קשיבות, באופן בלתי תלוי בדת או במקור
תרבותי, מביא תועלת ומשתלב כחלק מתוכנית לבריאות נפשית
במגוון אוכלוסיות רחב.
קבוצת משימה מטעם איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי בחנה
יעילות של טיפולים חלופיים )אלטרנטיביים( ומשלימים, והצביעה
על יעילות ותוצאות מבטיחות של התערבויות מבוססות קשיבות ]1[.
תופעה זו היא חלק ממגמה מתרחבת של טיפול ברפואה משלימה
וחלופית בבריאות הנפש, בין השאר על רקע אכזבה מהטיפולים
המסורתיים והתרופתיים, ומגישות פסיכואנליטיות, כטיפול בהפרעות
נפשיות קשות.
טיפולים בגישה מבוססת קשיבות אינם עומדים בסתירה לטיפולים
אחרים ומוצעים בנוסף לטיפול תרופתי או פסיכותרפי. ההיבטים
הנוירו–פיסיולוגיים מושכים תשומת לב ומחקר תוך הסתייעות
באמצעים שונים, כולל בדיקת מדדים פיזיולוגיים שונים ופעילות של
המוח, אך אינם נכללים בסקירה זו.