תקציר

טיפולים מבוססי קשיבות )Mindfulness) צוברים פופולאריות וזוכים לעניין רב בשנים
האחרונות. כך, תורות ופרקטיקות שנחשבו עד לפני עשורים ספורים כאזוטריות והיו
נחלתם של מטפלים בודדים, אשר שמרו על התרגול בצנעה, נכנסו יותר ויותר ללב
העשייה הטיפולית הממוסדת. כיום זוכות תורות אלה לעניין גובר והולך, ולתיקוף נרחב
במחקרים בנושא. תוצאות המחקרים הללו מצביעות על יעילותן של תורות אלה לשם
טיפול במגוון הפרעות נפשיות, כמו התמודדות עם עקה )סטרס(, הפרעות חרדה, דיכאון
ומניעת הישנותו, הפרעות אישיות, הפרעות קשב וריכוז, והפרעות פסיכוטיות. תורות
ופרקטיקות אלה פונות לקהל מטופלים מאושפזים ואמבולטוריים כאחד.
מדובר בהתערבויות פרטניות ו/או קבוצתיות, שבבסיסן אימון ולימוד טכניקות של ישיבה
קשובה, פיתוח תשומת לב ומודעות, תנועה קשובה, התייחסות לממד הגופני ולמרכיב
הפסיכו–חינוכי, והבניה קוגניטיבית. בנוסף, מוצגת הרלבנטיות של גישה זו לתחומים של
מניעת שחיקה בקרב צוות רפואי, התמודדות עם שחיקה קיימת והכשרת מטפלים. המטרות
בסקירה זו הן להציג את ההתפתחות שהתרחשה בעשורים האחרונים בנושא הקשיבות ואת
המחקר העדכני בנושא, את התחומים שבהם התערבויות מסוג כזה הוכחו כמועילות, את
הרקע הרעיוני ואת הרלבנטיות של גישות כאלו למערך בריאות הנפש בישראל.